צרכנות מזון וקולינריה

תרבות הצריכה מתפשטת בעולם מהר יותר ממגפת האבעבועות השחורות ביבשת אירופה של ימי הביניים. אבעבועות שחורות זו מחלה שהרגה עשרות מיליוני אנשים, מיותר לומר שזו תופעה חמורה וקטלנית הרבה יותר. צרכנות זו תופעה המביאה אנשים לקנות, עוד ועוד, לחוש בתחושה של חוסר המעלה מיד תחושה של צורך למלא את החסר, משם ללכת ולצרוך פריטים, שירותים ותופעות כאלה או אחרת בכדי למלא את תחושת החסר ששבה ועולה בכל יום ויומו.

התסמינים של תופעה זו ברורים ומובנים מאליהם למי שרק מוכן לשים את תשומת ליבו בדבר ולהאיר את שטח זה. תחושת חוסר תמידית, הרגשה שמשהו חסר ושיש לצרוך דבר מה בכדי לכפר ולמלא את החלל. התופעה היא הפעולה עצמה, קניית דברים. אם זה אדם שבא מעולם של משרות הייטק ומרגיש צורך תמידי לצרוך את תוכנת האופיס המתקדמת ביותר בהתאם לידע הטכנולוגי שלו עצמו כבר מימיי המקינטוש ועד לתוכנת אופיס 365 ואם זו אם המתעקשת להתעדכן כל העת בסוג המזון הטוב והבריא ביותר לתינוק שלה ומוצאת עצמה בסופר מרקט בכל יום מחדש, מחפשת את המדפים סוג חדש של גרבר עליו כתוב באותיות גדולות וצבעוניות שזהו הסוג האידיאלי, האולטימטיבי לתינוק.

תרבות הצריכה שופעת ועולה על גדותיו מרוב ביקוש ועצה של מצרכים ומוצרים חדשים המומצאים, מופקים, מפותחים ומוצגים לראווה לעיניי כל בני האדם העסוקים בצריכה. תחום אחד בו הצריכה באמת הגיע למימדים יוצאי דופן ואסטרונומיים הוא בתחום המזון והקולינריה. לצד שלל תוכניות הטלוויזיה הנצפות בתחום המזון והבישול, לצד כל אותם מנחים ומשתתפים שהפכו לגיבורי תרבות בלשון החדה (או הטפשית) שלהם ודרך בה הם מבשלים אל מול מצלמות, ומשתמשים במזון המצוי בתוך דיספנסר למזון מעוצב, הפכו בני אדם רבים למכורים של צריכת רכיבי מזון.

לא מדובר כאן על הצורך לאכול. הרי הוא צורך בסיסי והכרחי לקיום חיים כשבעצם חיים אינם מתקיימים בלעדי אותו מזון. מדובר על אשליית הצורך במגוון עצום של מוצרים ורכיבים, של מאכלים שונים, של הרעש וההתרגשות שיש סביב הכנת האוכל ולא סביב עצם אכילתו והנס שבאיך שמזון גורם לאדם להרגיש.

כיום אנשים רק חושבים על כמה שמזון צריך להיות צבעוני, יפה, מגוון, אופנתי, והחברות המספקות את הכלים להכנת האוכל ואת המזון עצמו יודעים זאת ומנצלים את הצורך העז של אנשים לצריכה. אם אלה אנשים של משרות הייטק הפוגשים בשלל פרסומות באינטרנט ואם עקרות בית הצופות בצלחות ומנות מפוארות להפליא בתוכנית בוקר, כולם יחדיו הופכים למכורים של אוכל. לא מכורים למזון עצמו, מכורים לצריכתו, לשינוי תמידי ורענון שחייב להיות בין כל מנה ומנה, מכורים לאופי הפעולה ולרכיבים יותר מאשר לתחושה ולהכרח שבעצם האכילה ומילוי הגוף באנרגיה.

יש לעצור לרגע את הצריכה והאכילה הבלתי פוסקות, להזכר מהו מזון, להזכר בנס הזה ובאדמה המביאה את אותו מזון ומאפשרת לקיום אנושי להתהוות. לא משנה מה זה שאוכלים כל עוד זה בריא, כל עוד זה קיים, ולא משנה באיזה קופסא זה מגיע, כמה זה עלה והאם השף המככב בתוכנית ריאליטי סיפר שמזה פשוט חייבים לטעום. מזון זה כלי לשימור ותחזוק הגוף, והגוף זה כלי לנפש המתהווה בעולם. יש לזכור זאת, לא להתמכר לצרכנות ולגרגרנות במזון, ופשוט לחיות.
היכנסו לפרטים באתר גלמר